הליך גירושין

בבואו של זוג מתחת לחופה, הוא אינו מדמיין כי הנישואין הללו יסתיימו בדרך מלאכותית והוא ייפרד – ובטח שלא את ההשלכות של כך. עם זאת, לאור העובדה שאחוזי הגירושים בקרב זוגות יהודים בישראל עומדים על מעל 30%, כדאי ומומלץ להיערך לאפשרות כזו מראש. חתימה על הסכם ממון מונעת את הצורך במאבקים ממושכים וכואבים שמשפיעים על התא המשפחתי כולו לאחר סיום הנישואין, לרבות על הילדים שהביא הזוג לעולם.

לכן, אם מערכת היחסים שלכם הגיעה אל צומת החלטה על העתיד, המלצתי לכם היא קודם כל לנסות ייעוץ זוגי. תהליך טיפולי זה נועד לעזור לבני זוג למצוא מחדש שפה משותפת ולפתור משברים קיימים במערכת היחסים שלהם, כדי שיוכלו לברר אחת ולתמיד האם ניתן לשקם את הזוגיות ביניהם.

עם זאת, זוגות רבים עלולים להיווכח שהם לא יכולים לאחות את השברים, וכי עומק הסכסוך ביניהם הוא כזה שלא ניתן לפיוס, ועל כן ליזום הליך גירושים. חשוב לזכור שגם בנסיבות אלה, הדרך היעילה ביותר לנהל את הפרידה היא תוך שיתוף פעולה וכבוד הדדי – ולו לטובת רווחתם של הילדים המשותפים, אם ישנם כאלה. כדי לשמור על מערכת יחסים תקינה גם לאחר גירושים, הצעד הראשון הוא הליך גישור בהסכמה מלאה של בני הזוג, במסגרתו יוחלטו אורחות החיים של התא המשפחתי עם פירוק הנישואים. שם יוסכם, למשל, אופן חלוקת הרכוש המשותף, זמני השהות של כל הורה עם הילדים ואופן חלוקת האחריות ההורית ביניהם. היתרון המשמעותי של הליך כזה הוא שהוא שומר על דינמיקה מתפקדת בין בני הזוג, מה שמקל את הפרידה על התא המשפחתי כולו.

הנושאים אשר ידונו במעמד זה כוללים:

• חלוקת רכוש (באין הסכם ממון)
• אחריות הורית (משמורת) וזמני שהות
• אופן חינוך הילדים
• מידת מעורבות כל הורה בגידול הילדים
• חלוקת זמני שהות, לרבות חגים וחופשות
• דמי המזונות שישולמו לילדים

למרבה הצער, יהיו זוגות שלא יצליחו להגיע להסכמות בדרך גישור, ועל כן אלה יחלו במאבק משפטי על הסוגיות שהזכרנו, כאשר חלוקת רכוש הינה בין הסוגיות הנפיצות ביותר – במיוחד עבור בני זוג שצברו רכוש וממון במהלך חיי הנישואין. כך נכון גם לגבי מזונות, שמושפעים ישירות מזמני השהות של הילדים עם ההורים ובמקרים מסוימים, גם מן האחריות ההורית. עם זאת ועל כל הקושי שבדבר, חשוב לשאוף ולהגיע להבנות תוך כיבוד הצד השני בכדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבור התא המשפחתי כולו – ולהימנע משימוש בילדים כאמצעי ניגוח בין בני הזוג. זאת, בראש ובראשונה, כדי שלא לפגוע בהם, ובל נשכח את בתי המשפט, שרואים התנהגות שכזו בחומרה ועלולים לשפוט פיצויים כנגד צדדים שמתנהלים כך.

קריאה לאימוץ גישה פייסנית זו ניתנה בפסק הדין התקדימי של סגן נשיא המחוזי ת״א, כבוד השופט שאול שוחט, ב- 2021. שם, מאמץ השופט את המלצת ועדת שניט, בקובעו כי שני ההורים אחראיים לילדים באופן שווה ואין האחד עדיף על האחר, וזאת בלי קשר להיקף השהות שנקבע ביניהם.

״אין במסירת ההחזקה הפיזית של הקטין לידי מי מההורים, כדי לפגוע או לגרוע מאפוטרופסות של ההורה שנקבעו לו הסדרי שהות, ומהחובה והזכות המוטלת גם עליו לדאוג לכל אותם עניינים הנתונים לאפוטרופסות… הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. בכך עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות הורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הניצים כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים״.

כך, מקווה השופט, מעמדם של ההורים מובטח מראש ומייתר את הצורך בהתנגחויות אשר יש בהן לפגוע בילדים: ״שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא להרגעת רוחות המלחמה על המשמורת״, שאצל אבות רבים מתורגם לדמי מזונות שהאב יזדקק לשאת בהם במקרה של חלוקה לא שוויונית בזמני השהות של הילדים.

כיצד מתבצע הליך הגירושין הלכה למעשה ומהו דין אישי?

בישראל לא קיים מוסד נישואים אזרחי, ועל כן אזרחי המדינה מחויבים לדון בענייני נישואים וגירושים בערכאות דתיות לפי שיוכם הדתי. כך למשל, בני זוג יהודים – בין אם התחתנו בארץ או בחו״ל – אינם יכולים לפרק נישואים שלא דרך בתי הדין הרבניים. עם זאת, בתי הדין מוגבלים ביכולתם לשפוט בענייני מזונות, כפי שקבע בג״צ מוקדם יותר השנה בהזכירו את הלכת שרגאי מ-1969, ובכך הלכה למעשה הותיר את הסמכות הזו בידי ביהמ״ש לענייני משפחה.

אך בהעדר שיוך דתי למי מהצדדים, או, כאשר מדובר בבני זוג מעורבים (יהודי/מוסלמי/נוצרי/חסר דת, הבקשה מופנית לבית המשפט לענייני משפחה, שם יחליט נשיא בית המשפט להעביר את התיק להתייחסותם של בית הדין הרבני הגדול בירושלים או לאחד מבתי הדין ההלכתיים של כוהני הדת הרלוונטיים. רק לאחר שאלו יקבעו את ההליך המותאם לבני הזוג המעורב, או שיקבעו כי אין כל מניעה לגרשם ללא הליך דתי, תושלם המשימה.